<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ה פ"ז</h1>
<h2>דף פז:</h2>
ערבית נכנסין לבית הכנסת. בצרפת ואשכנז מתירין כל העבריינים להתפלל עמהם ואפי' אינם מבקשים, שכל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה אין לו ריח טוב ומנאו הכתוב עם סמני הקטורת. ואומרין כן. בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה מתירין להתפלל עם העבריינים על דעת המקום ועל דעת הקהל. ומוציא ש"צ ספר תורה ואומר כל נדרי ואסרי וכו' ואומרין אותו שלש פעמים והוא להסיר מכשול הנדרים והאסורים והשבועות שהם בשוגג או באונס בין ביחיד בין בצבור. אבל שבועות ונדרים שנדר יחיד או רבים והם זכורים או [מי] שנדר לחבירו אינו מותר כלל. אחר שאמר כל נדרי מברך שהחיינו וכל יחיד חייב לברך שהחיינו והחזן אומרו להוציא הרבים או מי שאינו בקי ולא ברך. וי"א שהחיינו קודם כל נדרי והראשון עיקר. התפלות ידועות אלא שיש מעט שנוי. בספרד אומרים יעלה ויבוא ומלוך על כל העולם כולו והשיאנו. ובצרפת ואשכנז אין אומרים ומלוך והשיאנו. מנהג טוליטול"ה לומר שליח צבור התפלה כסדרה עם הוידויים ואינם אומרים פיוט עד לאחר התפלה ויישר כחם. מנהג טוב הוא לקצר בפיוטים בתפלת שחרית כדי שיתפללו מוסף קודם שבע שעות ביום. שחרית מוציאין שני ספרי תורה בראשון קורין באחרי מות עד ויעש כאשר צוה ד' את משה. ואם חל בשבת קורין בו שבעה ומפטיר קורא בשני בפינחס ובעשור לחדש וההפטרה בישעיה כה אמר רם ונשא. ומחזירין ספרי התורות ומתפללין מוסף. וכשמחזיר ש"צ תפלת מוסף אומר סדר עבודה במנחה אומרים אשרי ובא לציון ויש אומרים שאין לומר ואני תפלתי אפי' אירע בשבת לפי המדרש שאומר כי מה שאנו אומרין אותו בשבת הוא מפני מה שאומר קודם לו ישיחו בי יושבי שער וגו' אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע כששותין ומשתכרין שאר עמים יושבין ומנגנין ואני לא כן אלא ואני תפלתי לך ד' וגו' אע"פ שאני אוכל ושותה אני בא להתפלל לפניך. וביום הכפורים אין אוכלים ושותים. ובטוליטול"ה אומרין אותו אפי' כשאירע בחול. ומוציאין ספר תורה וקורין באחרי מות בפרשת עריות עד סוף הפרשה שלשה בני אדם והשלישי הוא המפטיר בפרשת יונה בן אמתי ומסיים מי קל כמוך ומברך ברכותיה כמו בשחרית. וכתב רב עמרם שאין נשיאת כפים במנחה. ובעל הלכות כתב שיש בו נשיאת כפים. ובצרפת ואשכנז נוהגין כרב עמרם. אם חל בשבת אומרין צדקתך. ומאריכין בסליחות עד שעת נעילה וזמנה סמוך לשקיעת החמה וזה סדרה. יש אומרים אשרי ובא לציון כמו קודם מנחה וכן כתוב בסדור רב עמרם. ויש אומרים שאין אומרים ובא לציון גם אשרי יושבי ביתך וכו' והכל כמנהג המדינה. ובתפלה יאמר במקום כתבנו חתמנו ובמקום וכתוב וחתום ובמקום נזכר ונכתב נזכר ונחתם לפניך וכשמגיע להמברך את עמו ישראל בשלום אומר וידוי. ואחר שסיים הוידוי במקום אתה יודע אומרים בצרפת אתה נותן יד לפושעים וכו'. ובצרפת אומרים מה חיינו וכו'. ואומר כתר בתפלה כשחוזר ומסדר ש"צ התפלה. ונושאין הכהנים כפיהם. מתפללין ערבית ואומר הבדלה בחונן הדעת. וצריכין להוסיף מחול על הקדש ביציאתו. ותוקעין תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה זכר לתקיעת יובל שהיתה ביום הכפורים. מברכין על האור במוצאי יום הכפורים לפי שלא נהנו ממנו היום. אין מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים מה שאין כן במוצאי שבת אלא מברכין על אור ששבת. ורגילין ליקח מהנר שהודלק בבתי כנסיות. יש נוהגין לעשות שני ימים ומתפללין ככל הסדר של יום ראשון אם הם עשרה ואין זכר לדבר זה גם לא ראיתיו לגאונים. וחכם גדול הדור היה מוחה בנוהגין [כן] (ונראה שמתפללין כסדר ואומרין ברכות לבטלה). והולכין לבתיהם ואוכלין ושותין בשמחה על הוידוים והתשובה וכונת התפלה והרצאת המעשים דכתיב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך.
